"אבי , אני מאחרת לעבודה " שמעתי מלמול מאישה סתורת שיער .פקחתי עין תורנית והסתכלתי על סימתי."מה קרה?" שאלתי בטון מעט מנומנם. "השעה היא עשרה לשש והשעון לא צלצל."היא השיבה והתרפקה עלי.קמנו במהירות."אני אסיע אותך לבית החולים, כמובן" אמרתי והסתכלתי על דמותה המרשימה.אישה נאה מאוד מצאתי חשבתי לעצמי.אישה מחייכת גם בעתות לחץ מעין אלו.
האיחור לחדר המיון היה בטווח של דקות מעטות.טווח סביר של איחור בבוקרו של יום שבת.החזרתי את הרכב לחנייה ויצאתי להליכתי היומית.לצעוד בשבת בבוקר מוקדם זו חוויה נעימה.השקט זועק מכל פינה,זה הזמן שבו מתערבבים להם הזמנים.צעירים חוזרים מבילוי לילה.נשיקה אחרונה לאהובה.חיבוק אחרון, שיחה אחרונה בין זוגות צעירים שכל אחד מהם מסיים את הלילה בבית ההורים.נהגי מוניות טרוטי עיניים אחר ללה סוער של נהיגה והובלת מבלים. צעירות צועדות להן ומפטפטות בכל רם על קורות הלילה האחרון.
שלוש ניידות משטרה ראיתי בבוקר זה.מספר מפתיע של ניידות משטרה ונוכחות משטרתית.תהיתי באם אלו שוטרי משמרת הלילה או שוטרי משמרת הבוקר.הייתה נוכחות וזה חשוב.
מנגד, משכימי קום כמוני הצועדים בנמרצות ובנחישות.מוציאי כלבים לבוקר חדש. ראיתי פועל ניקיון מנקה את הרחוב.תמה על כך.האם יש פועלי ניקיון בפתח תקוה בשבת? זה מעניין ואבדוק זאת.דתיים משכימי קום צועדים בזריזות לבתי הכנסת לקראת תפילות הבוקר.לבושים בחולצה לבנה, ספר תורה בידם.אחיות לבושות כולן לבן ממתינות להסעה שתיקח אותן לבתי החולים שבעיר ומחוצה לה. ובעיקר שקט של שבת.שקט של נעימות ורוגע.
צועד לי להנאתי.חושב, חושב רבות. חלק מהמחשבות הן בנאליות להפליא :להיכן ללכת? מה המסלול החביב עלי היום? מה נעשה היום? סימתי ואני.מנגד חושב מחשבות עמוקות יותר על החיים? מהותם? מי קובע לנו בסופו של דבר איך וכיצד נחיה? עד כמה אנו אדונים לעצמינו, לגופנו, לחירותנו. לעתים, שוקע במחשבות מעמיקות יותר על היקום, אלוהים, כח עליון .חושב וצועד.הגוף נהנה, מרחיב את צעדי, הולך מהר יותר.חזק יותר ,נמרץ יותר.מרגיש את הגוף מגיב בהתאם.מרגיש את האנרגיה החיובית את תחושת השחרור.
בסיום הצעידה מפתיע את סימתי בחדר המיון.נהנה לראות אותה.חיבוק, נשיקה חטופה ואושר גדול.
מי אמר שאין יותר אהבה.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
